עשר סיבות מדוע חייבים להגיע להסכם מדיני:
 

1. פרקטית – כל כיבוש נגמר באחת משתי האופציות הבאות – עצמאות לעם הנכבש או סיפוח ומתן אזרחות.
זאת לא דעה פוליטית – זאת עובדה!
כל מצב ביניים של כיבוש או דיכוי כולל שפיכות דמים וטרור.
תראו מה נאמר כבר בשנת 1967!

2.כי חייבים לעצור את מעגל השנאה, האלימות והטרור.כל עוד נמשיך לשלוט על מליוני אנשים בכח צבאי בעל כורחם, נחיה מגל אלימות אחד אל משנהו. אמרו את זה לפני חמישים שנה וזה מה שקרה בכל מקרה אחר של כיבוש ודיכוי לאורך ההיסטוריה.
צבא הכופה את מרותו, מצד אחד, על מליוני אנשים ומצד שני, מנסה לעצור את ההתנגדות של אותם האנשים לאותה מרות משול לאדם המנסה לעצור סכר מלקרוס - ביד אחד הוא מנסה לאטום את הסדקים, ביד שניה הוא מחזיק פטיש אוויר ופוגע בסכר.
 

3. כלכלית - כי אי אפשר לדבר על יוקר המחייה בלי לדבר על כמה עולה לנו לשלוט על עם אחר.
על פי מאמר אחד, הכיבוש עולה לכל אזרח בישראל כ-1,175 דולר בשנה. 
בעוד מאמר אחר גורס כי 40 שנות כיבוש הראשונות עלו לישראל כ-40 מיליארד דולר.
הכיבוש עולה גם לפלסטינים מיליארדים כל שנה ומונע מהם להתפתח כלכלית.

4. מוסרית – כי צבא ששולט על שלושה מליון בני אדם לא יכול להיות צבא מוסרי.
אם אתם לא רוצים להיכנס לאתר של בצלם, תקשיבו לחיילים ששירתו בחברון, תקשיבו לחיילים ששירתו באינתיפאדה הראשונה, לשופטים הצבאיים ששירתו את מערכת החוק הצבאית בשטחים,תקשיבו לאלוף פיקוד מרכז, תקשיבו לראשי השב"כ המסכמים את השליטה הישראלית בשטחים, תמשיכו לקרוא עדויות אפילו אם יותר קל להכחיש את המציאות.

 

5. ביטחונית – על פי ארגון "מפקדים למען בטחון ישראל" המורכב מראשי שב"כ, מוסד, אלופים, תתי אלופים ועוד כמאתיים אנשי כוחות הבטחון בכירים בדימוס טוענים שבלי מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67 מצבנו יהיה עגום ביותר – כדאי להקשיב!
מה גם שראוי להזכיר שישראל הייתה קיימת משנת 1949-1967 בגבולות האלו.
תקופה שגם ירדן, סוריה ומצרים היו נגדנו, היה לנו צבא קטן יותר ובכל זאת ניצחנו את שלושתם תוך שישה ימים.
כיום יש שלום עם ירדן ומצרים, סוריה כלל לא רלוונטית והצבא שלנו חזק מתמיד ובעל תמיכה של המעצמה הגדולה בעולם.
 

6. חוקית – כי כל ההתנחלויות פשוט לא חוקיות על פי החוק הבינלאומי.
למעשה, הגדה המערבית מעולם לא סופחה לישראל! 
מדובר בסופו של דבר ביישובים יהודים הנמצאים מחוץ לגבולות מדינת ישראל.
 

7. מעמדה הבינלאומי של ישראל בעולם – בעולם פוסט-קולוניאלי, כמה סבלנות יש למדינות העולם כלפי מדינה שמפרה את החוק הבינלאומי ושולטת על מליוני בני אדם נטולי זכויות מחוץ לגבולותיה?
 

8. היסטורית – כי בסופו של דבר הגענו לאדמה שכבר חיו בה אנשים ואנחנו חייבים לקבל את העובדה שגם להם יש זכות על הארץ ולכן יש להגיע לפשרה הכוללת חלוקה של הארץ.
כמו שז'בוטינסקי כתב בשנת 1923:
"ואל ארץ- ישראל הם מתייחסים, לכל הפחות, באותם אהבה אינסטינקטיבית ובאותה קנאות אורגאנית, שבה התייחסו האצטקים אל מכסיקו שלהם, או הסיאוקסים אל הערבה שלהם... הרי בשביל ערביי ארץ- ישראל הייתה ארץ- ישראל נשארת גם אז לא חבל-ספר, אלא מולדתם היחידה, מרכזו ומשענו של קיומם הלאומי העצמי. "
או אפילו יצחק אפשטיין בשנת 1907: "שכחנו כי יש בארץ חמדתנו עם שלם, שנאחז בה זה מאות בשנים ומעולם לא היה בדעתו לעזבה"
 

9. כי יש פרטנר – ההמצאה הזאת שאין פרטנר בצד השני טיפשית. 
לקריאה מעמיקה על המו"מ הישראלי פלסטיני לחצו כאן
לעומת זאת, אין פרטנר בצד הישראלי – מעל לעשרים שנה עברו מאז הסכמי אוסלו ומספר המתנחלים גדל בכ-300%!!! זה כמו לעסוק בשאלה כיצד נתחלק בפיצה בזמן שצד אחד לא מפסיק לאכול מחתיכות הפיצה המיועדות למי שעומד מולו.ביבי בעצמו הודה לפני מעל עשר שנים שהוא עצר את הסכמי אוסלו והתרברב בכך שהוא יודע "לשחק" עם דעת הקהל האמריקאית.

 

10. למנוע מלחמת אזרחים-
חייבים לשפר את מערכת היחסים עם ערביי ישראל.
הם אזרחי המדינה לכל דבר ומהווים 20% מהאוכלוסיית מדינת ישראל.
כל עוד נמשיך לשלוט על הפלסטינים, מערכת היחסים בינינו לערבי ישראל תדרדר.