הסכסוך הישראלי פלסטיני
ישיעהו ליבוביץ' 1968:
לא הטריטוריה היא הבעיה, אלא האוכלוסיה של כ-1.25 מיליון ערבים היושבים בה ושעליהם נצטרך לכפות את מרותנו. הכללתם של ערבים אלה (נוסף על 300,000 שהם אזרחי המדינה) בתחום שלטוננו פירושה - חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, חורבן העם היהודי כולו, התמוטטות המבנה הסוציאלי שהקימונו במדינה והשחתת האדם - היהודי והערבי כאחד. .... מן הבחינה החברתית: תוך זמן קצר לא יהיה עוד במדינה ההיא לא פועל יהודי ולא חקלאי יהודי. הערבים יהיו העם העובד, והיהודים יהיו מנהלים, מפקחים, פקידים ושוטרים, ובעיקר - שוטרי-חרש. המדינה השלטת על אוכלוסיה עויינת של 2-1.4 מיליון זרים תהיה בהכרח מדינת ש.ב., עם כל מה שמתחייב מזה כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל. המינהל יצטרך לעסוק בדיכוי תנועת-מרי ערבית - מזה, וברכישת קוויזלינגים (משת"פים) ערבים - מזה. יש חשש שגם צה"ל - שהיה עד עכשיו צבא עממי - יתנוון ע"י הפיכתו לצבא-כיבוש, ושמפקדיו שיהיו למושלים צבאיים יהיו כעמיתיהם באומות אחרות, וד"ל.
“"אנחנו יושבים עם שתי אוכלוסיות, אחת מחוננת בכל הזכויות האזרחיות והשניה משוללת כל זכויות. זוהי דמות של שני סוגי תושבים, שקשה לגונן עליה, אפילו על הרקע המיוחד של ההיסטוריה היהודית. העולם יאהוד תנועת שחרור של אותו מיליון וחצי המוקף כמה עשרות מיליונים" -
שר החוץ, אבא אבן 15/6/1967
“זו אילוזיה לחשוב שאנחנו נחזיק בישראל ערבים ולא ניתן להם זכויות... יהיה זה עניין של בכייה לדורות... עם האחריות שלנו למה שיש בתוך הגדה המערבית — אנחנו ניחנק בה".
שר החינוך, זלמן ארן 15/6/1967
"אם אנחנו אומרים שאיננו רוצים שערביי שכם יצאו לחיפה, איננו יכולים לדרוש שהיהודים יתיישבו בחברון".
משה דיין, 15/6/1967
“אנחנו משתלטים על אוכלוסיה זרה, שאיננה רוצה בנו וזהו המקור הפשוט והראשוני למאורעות...עלינו לראות את הדברים בעין פקוחה. במצבים כאלה מנסים בהתחלה להסתדר, אחר כך יש פעולות טרור כאלה ואחרות, יש עליהן תגובה – ואין ספק שצריכה להיות עליהן תגובה – התגובה מגבשת את האוכלוסייה מאחורי הטרוריסטים, והמצב מתחיל להתדרדר ונוצר מצב שאי אפשר להתגבר עליו, וזה הקושי... בעניינים אלה הזמן איננו פועל לטובתנו. אם אנחנו לא מצליחים לעשות פעולות מסוימות המכוונות את הדברים מתוך איניציאטיבה שלנו, אני חושש שההתפתחות לא יכולה להיות טובה [...] אם הולכים ביד ברזל כלפי כולם נגרום לכך שהאוכלוסייה תשתף פעולה עם הכנופיות, ונאבד את האפשרות להפריד ביניהם"
ח"כ משה אונא, מפד"ל 26/09/1967
“איך שלא תעשה את החשבון – אלה מיליון וחצי ערבים שאינך יכול למנוע מהם את זכויותיהם כאזרחים. בייחוד במאה העשרים, כאשר שאלת שחרור העמים בעיצומה, גם אם ניצחנו וכבשנו אותם” -
שר המשטרה אליהו ששון 20/08/1967
רחבעם זאבי 1967:
'שלטון צבאי ישראלי ממושך ירחיב את השנאה והתהום בין תושבי הגדה המערבית לישראל, בגלל הצעדים האובייקטיביים שיהיה הכרח לנקוט להבטחת הסדר והביטחון'.
מכתב לוחמים למנחם בגין 1978
"ממשלה שתעדיף קיום ישובים מעבר לקו הירוק על חסול הסכסוך ההסטורי והשכנת מערכת יחסים נורמלית באזורני, תעורר אצלנו סמני שאלה לגבי צדקת דרכנו.
מדיניות ממשלה שתגרום להמשך השליטה על כמליון ערבים עלולה לפגוע באופיה היהודי דמקורטי של המדינה..."
שמיר חושף את האסטרטגיה הימנית למשא ומתן עם הפלסטינים בראיון לעיתון מעריב בתאריך 26/6/1992
הרעיון הכללי הוא למשוך את המשא ומתן ולבנות במקביל. אם נזנח את האסטרטגיה הזו, לא נוכל לעצור את הקמתה של מדינה פלסטינית.
I would have carried on autonomy talks for ten years, and meanwhile we would have reached half a million people in Judea and Samaria.’ When reminded that, judging by the results of the recent election, there is no majority for a Greater Land of Israel. I didn’t believe there was a majority in favour of a Greater Land of Israel. But it can be attained over time. This must be the historic direction. If we drop this basis, there would be nothing to prevent the development of a Palestinian state
אברהם שלום, ראש השב"כ בין השנים 1980-1986
על המציאות בשטחים:
"הם רואים שם (ישראלים צעירים) דבר והיפוכו, מצד אחד צבא שרוצה להיות צבא עממי... ומצד שני צבא כיבוש אכזרי שדומה לגרמנים במלחמת העולם השנייה.
דומה, לא זהה. ואני לא מדבר על ההתנהגות שלהם כלפי היהודים, זה דבר יוצא דופן עם אספקטים משלו, אני מדבר על איך שהם התנהגו לפולנים, לבלגים ולהולנדים וכל אלה...לצ'כים...הפכנו להיות אכזריים גם כלפי עצמנו, אבל בעיקר כלפי האוכלוסיה הנשלטת בתירוץ של מלחמה בטרור."
"הוא (נתניהו) לא מחמיץ שום הזדמנות להסתבך בסקנדל פרטי או ציבורי.
לעיתים הוא מגלה אטימות מעוררת פלצות לגבי מושגי היסוד של שלטון תקין.
אך לא על הפרשיות המשפחתיות ולא על המינויים השערוריתיים ישפטו אותו הדורות הבאים. ביבי נתניהו עומד לדין היסטוריה משום שלא התווה שום תכנית אלטרנטיבית להסכם אוסלו. מאז עלה לשלטון לא הצליח איש לנחש לאן הוא חותר. איזה יעד מדיני, גיאוגרפי, אסטרטגי קבע לעצמו? כל אימת שראש הממשלה נשאל בנושא זה, הוא משחרר צרור סיסמאות לעוסות, ארוזות לצרכי התקשורת...וזה החשש שמכרסם בלב כל מי שעוקב אחרי מעשיו ומחדליו של ביב נתניהו: שראש ממשלת ישראל אינו יודע לאן הוא רוצה להוביל את המדינה."
טומי לפיד 1998
