הסכסוך הישראלי פלסטיני
בשנת 2000, אהוד ברק נתן לפלסטינים הצעה על פיה המדינה הפלסטינית תקום בגדה המערבית וברצועת עזה, כאשר הגדה המערבית מחולקת לארבע אזורים המופרדים על ידי סיפוח ישראלי של התנחלויות ורצף טיטוריאלי ישראל מהים עד הירדן (שני רצפים כאלה ניתן לראות במפה משמאל, אחד דרך אריאל והשני דרך מעלה אדומים).
ההצעה הישראלית משנת 2008
*סיפוח גוש אריאל וקדומים
*סיפוח גוש עציון
*סיפוח מעלה אדומים
*בירושלים יש הסכמה כללית בין שני הצדדים: שכונות
יהודיות לישראל שכונות פלסטיניות לפלסטין.
*הפלסטינים מקבלים פיצוי על השטח שמסופח לישראל על ידי שטחים ריקים ביחס הקרוב ל 1:1.
*פינוי של 55 אלף מתנחלים (מתוך כ 400 אלף)
על ההצעה הנדיבה של אולמרט קונדוליסה רייס אמרה לפלסטינים:
"They made an offer – it’s not good, but it’s not bad.... Ariel is a problem, I told them – it protrudes down far into the Palestinian state."
ההצעה הפלסטינית משנת 2008
*הפלסטינים מסכימים לסיפוח גוש עציון והתנחלויות הנמצאות קרובות לקו הירוק.
*הפלסטינים מתנגדים לסיפוח גוש אריאל וקדומים בטענה שמדובר על מובלעות הנמצאות כעשרים קילומטר בתוך המדינה הפלסטינית שתקום.
*הפלסטינים מתנגדים לסיפוח מעלה אדומים מתוך פחד שסיפוח זה ינתק את ירושלים המזרחית משאר הערים בפלסטין.
הפלסטינים מקבלים פיצוי על השטח שמסופח לישראל על ידי שטחים ריקים ביחס הקרוב ל 1:1.
*פינוי של 100 אלף מתנחלים
* הפלסטינים לא מוותרים על זכות השיבה מבחינה נרטיבית, אבל מבחינה פרקטית, הם מוכנים לכך שרק 80,000 פליטים יחזרו לתחומי מדינת ישראל כך שהדבר לא יהווה בעיה דמוגרפית ומכירים בכך שישראל יכולה לקבוע מי יקבל אזרחות.
לקריאה מפורטת יותר על שיחות אנאפוליס - ניתן . להוריד את פי.די.אף הבא (על הפשרה הפלסטינית לגבי הפליטים ניתן לקרוא בעמוד 53)
המו"מ הישראלי פלסטיני מאז עליית נתניהו לשלטון
הפלסטינים מעוניינים להמשיך את המשא ומתן במקום שבו הופסק בשנת 2008, ישראל לעומת זאת מסרבת לפתוח מפה ולדבר על הגבולות ועתיד ההתנחלויות.
על פי דיווח מאת נחום ברנע משנת 2014, הצד הפלסטיני הסכים במהלך השיחות עם ישראל לנקודות הבאות:
-
מדינה מפורזת
-
קו גבול שישאיר שמונים אחוז מהמתנחלים בישראל
-
נוכחות צבאית ישראלית למשך חמש שנים במקומות רגישים ובעיקר בבקעת הירדן, שתוחלף בכוחות אמריקאיים (!!) לאחר מכן
-
העברת כל השכונות היהודיות במזרח ירושלים לישראל
חזרת פליטים תהיה סמלית ובהסכמה ישראלית. "ישראל לא תוצף בפליטים", אמר אבו מאזן.
הדיווח של נחום ברנע פורסם ב ynet אך ורק בשפה האנגלית.
בעברית הוא סוקר על ידי נועם שיזף ב"שיחה מקומית".
חלקים ממנו סוקרו באתר ynet.
על פי דיווח נוסף משנת 2016, בשנת 2014 התקיימו שיחות חשאיות בין אבו מאזן ואפרים סנה כנציגו של יצחק הרצוג והשניים הגיעו לפשרה בכל סוגיות הליבה: ירושלים תחולק כולל חילופי שטחים כדי להתחשב בשינויים הדמוגרפים מאז 1967, הכותל ישאר תחת ריבונות ישראלית, תהיה חזרה סמלית של הפליטים בהסכמה משותפת בין שני הצדדים וחלק מהפליטים יקבלו פיצויים וכמו כן בין 70%-80% יישארו בבתיהם תמורת חילופי שטחים בגודל 4% מהשטח.
הנה ראיון עם גרשון בסקין לגבי ההסכם שהתגבש (דקה 18)
http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1194810
אז מה קורה בינתיים?
הפלסטינים מוכנים לחזור לשולחן המשא ומתן רק במידה והמשא ומתן יכלול דיון על הגבולות, כלומר, משא ומתן בעל משמעות כלשהי ולא סתם דיבורי סרק וגרירת רגליים.
http://news.walla.co.il/item/2759021
מבחינת נתניהו, הדבר יצריך ממנו לחשוף בפעם הראשונה את תכניתו המדינית שלא קיימת ולכן הוא טוען שהוא מוכן למו"מ לאלתר בלי תנאים מוקדמים (למעט התנאי לא לדון בסוגיות החשובות) ובמקביל מאשים את אבו מאזן בכך שהוא הורג את תהליך השלום.
http://www.mako.co.il/news-military/israel/Article-8e55f741fee9541004.htm
לאחר שהפלסטינים הבינו כי ישראל לא מעוניינת בהסדר, הם החליטו לחתום בשנת 2014 על אמנת רומא המאפשרת להם לפנות לבית הדין בהאג.
לאחר עשר שנים, הדיון אכן בהאג התקיים בפברואר 2024
בתאריך 26/6/1992 שמיר חשף את האסטרטגיה למשא ומתן עם הפלסטינים בראיון לעיתון מעריב:
"הרעיון הכללי הוא למשוך את המשא ומתן ולבנות במקביל. אם נזנח את האסטרטגיה הזו, לא נוכל לעצור את הקמתה של מדינה פלסטינית."
נתניהו מיישם למעשה את העיקרון של יצחק שמיר, מנסה לגרור את המשא ומתן ובמקביל הוא מעודד בנייה בהתנחלויות כדי למנוע את הקמתה של מדינה פלסטינית.
כך למשל, במהלך השיחות בשנת 2014, שנמשכו עשרה חודשים ובהן ישראל סירבה אפילו לפתוח מפה,
הבנייה בהתנחלויות הגיעה לשיא חדש.
יש להזכיר אגב, שכל ממשלות ישראל, מאז 67 וגם לאחר חתימת הסכמי אוסלו, המשיכו לעודד ולבנות בהתנחלויות.
נתניהו, בכל שנות כהונתו, מנסה להשכיח מהציבור הישראלי את הסוגיה הפלסטינית ונחל הצלחה כאשר במשך לפחות חמש מערכות בחירות, אף מפלגה לא העלתה את הסוגיה הפלסטינית ואפילו מדינות העולם הפסיקו לכאורה להתעניין בסוגיה זו.
בשנת 2002 הסעודים הציגו פרדיגמה על פיה כל מדינות ערב ינרמלו את היחסים עם ישראל אחרי שישראל תגיע להסדר עם הפלסטינים. בשנת 2020 נתניהו החל להפוך את הפרדיגמה באמצעות הסכמי אברהם. שיא השכחת הסוגיה הפלסטינית הגיע בתחילת אוקטובר 2023 כאשר ההתקרבות לריאד נראתה קרובה מתמיד. בביטאון הימין "ישראל היום" הכריזו על כך שנתניהו צדק כל השנים: "התוצאה מוכיחה שהתפיסה של נתניהו כל השנים הייתה נכונה. כלומר, אפשר לעשות שלום עם הסעודים בלי להקים מדינה פלשתינית, בלי לסגת משטחים ובלי לפנות יישובים."
מנגד, בעיתון הארץ התלהבו פחות מההסכם עם סעודיה והזהירו מפני נרמול יחסים עם סעודיה תוך כדי התעלמות מהפלסטינים. בהארץ טענו כי "אפשר למתוח קווים מקבילים רבים בין 2023 ל–1973" וכמו כן, הזהירו מהתלקחות שתגיע מעזה ומהגדה המערבית "גם ב–2023 יש מי שסבורים שאפשר ללחוץ ידיים בבית הלבן מתוך התעלמות מחבית חומר הנפץ בגדה ובעזה"
ומה קרה באוסלו?
מבחינת הפלסטינים, האוטונומיה והרשות נוסדו אך ורק כ"מדינה שבדרך"
והם מצפים לכך ששטחי C יצטמצמו ותוקם מדינה פלסטינית עם רצף טריטוריאלי בשטחים.
מה שקרה בפועל היה שישראל הכפילה ואף שילשה את מספר המתנחלים
בשטחי הגדה המערבית ובכך פעלה כדי לסכל את הקמתה של מדינה פלסטינית.
ישראל למעשה רוקנה לגמרי את התכלית של הסכמי אוסלו והרשות הפלסטינית.
למען האמת ישראל צריכה את הרשות יותר מהפלסטינים צריכים אותה:
1. כל עוד הסכמי אוסלו קיימים, קיימת האשליה שיש תהליך שבסופו תקום מדינה פלסטינית.
כל עוד האשליה קיימת, מדינות העולם לא מוקיעות את ישראל.
הרי איזה מדינה בעולם של המאה עשרים ואחת תסכים שמדינה כמו ישראל
תשלוט על מליוני פלסטינים מחוץ לגבולותיה הריבוניים ללא כל שינוי באופק?
2. הסכמי אוסלו הורידו נטל אדיר מהצבא!
הממשל הצבאי והשליטה האזרחית על הפלסטינית היתה נטל כלכלי, צבאי, מדיני שצרך משאבים רבים וכוח אדם.
מעטים הם האנשים בישראל שבאמת רוצים לחזור לימים שלפני הסכמי אוסלו.
3. מאז שהרשות הוקמה, מנגנוני הביטחון הפלסטינים התפתחו והשתפרו ועוזרים לישראל למנוע הסלמה בשטח.
למעשה, הסכמי אוסלו היו הדבר הכי טוב שקרה למתנחלים והם מהווים צינור החמצן היחידי שמחזיק את הבנייה בשטחים.
ללא הסכמי אוסלו, אומות העולם היו כבר מזמן מאלצות את ישראל להגיע להכרעה לגבי גורל הגדה המערבית,
בין אם לסיפוח או לסיום השליטה הישראלית בשטח.
הסכמי אוסלו מספקים לימין את האמתלה שהבנייה כביכול לגיטימית כיוון שעדין הצדדים נמצאים במשא ומתן ועתיד השטחים יקבע בסופו.
ביטול הסכמי אוסלו יחסלו את הסבלנות המועטה שנשארה לקהילה הבינלאומית לגבי השליטה הישראלית בגדה המערבית.
ולהלן שאלה חשובה, האם ישראל הייתה פרטנר להסכמי אוסלו?
יואל זינגר, מי שניסח את הסכמי אוסלו אמר בראיון משנת 2018 כי הטעות הראשונה, וזו שרודפת אותו יותר מכל, היא דווקא סירוב לדרישה פלסטינית. הדרישה להקפאת התנחלויות:
"נלחמתי עם הפלסטינים, במצוות רבין ופרס, לא להקפיא. אם הייתי חוזר לאחור, בראייה ישראלית, לאומית, הייתי אומר שזה אינטרס ישראלי להקפיא התנחלויות. שיהיה אפשר להקים שם מדינה עצמאית. אבל מי חשב שחמש שנות הביניים יהפכו ל-25? מי חשב שרבין יירצח? היום, אין לי ספק שזו היתה טעות קשה מצד רבין ופרס. ואני הייתי שליחם. אני אמרתי 'בשום פנים ואופן'. אני כמעט מרגיש אשמה אישית. יש לי פה Mea Culpa (זו אשמתי). אבל מה לעשות, אני לא איש פוליטי, מילאתי הנחיות".
