הסכסוך הישראלי פלסטיני
הקדמה
בין ה 19/2/24 ועד ה 26/2/24 התנהל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג דיון היסטורי בנוגע לשליטה הישראלית בגדה המערבית ומזרח ירושלים (הדיון נקבע בדצמבר 2022 ולא קשור באופן ישיר למלחמה שמתנהלת בעזה).
הדיון התקיים במשך שבוע והיה חסר תקדים בהיקפו.
חמישים ושבע מדינות וגופים בינלאומיים ביקשו לקחת חלק פעיל בדיונים על הסוגיות המשפטיות שעולות מהשליטה הישראלית בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.
מדינה אחת החליטה לא להציג את טיעוניה ובלטה בחסרונה, ישראל....
למעשה רק חמש מדינות העידו לטובת ישראל (ארה"ב, בריטניה, הונגריה, זמביה ופיג'י) בעוד ש 47 מדינות ועוד מספר גופים בינלאומיים כמו הליגה הערבית והאיחוד האפריקאי, יצאו כנגד השליטה הישראלית בגדה המערבית ומזרח ירושלים.
1. כולם הסכימו שכל ההתנחלויות כולל כולן (כן, כולל אריאל, אפרת, גילה ואלפי מנשה) לא חוקיות.
2. הסכסוך חייב להסתיים במשא ומתן שבסופו תוקם מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67 ומזרח ירושלים כבירת פלסטין.
אז על מה בעצם התנהל הדיון?
הקו המנחה של הדיון הוא סעיף 2.4 של אמנת האו"ם משנת 1945, האוסר על סיפוח של שטח באמצעות כוח.
כלומר, כל סיפוח של שטח כתוצאה ממלחמה או פלישה, הוא אינו חוקי.
כך למשל, אין ויכוח בכל העולם שהסיפוח הישראלי של מזרח ירושלים אינו חוקי.
חשוב לעשות הבחנה בין חוקיות הכיבוש לבין חוקי הכיבוש (האופן שבו מנוהל הכיבוש).
חוקי הכיבוש הם החוקים המגדירים למדינה כובשת מה החובות שלה כלפי האוכלוסייה שנמצאת תחת השליטה שלה בשטח אותו היא כבשה (במקרה שלנו, מהן החובות של ישראל כלפי הפלסטינים).
חוקי הכיבוש מתנהלים תחת חוקי אמנת ז'נבה הרביעית האוסרת בין היתר על: בנייה בהתנחלויות, פגיעה ברכוש של פלסטינים, הרס מבנים פלסטינים, שימוש במשאבי טבע שנמצאים בשטח הכבוש לטובת המדינה של הכוח הכובש ועוד.
כאמור, מתוך 57 מדינות וגופים בינלאומיים שהשתתפו בדיון בהאג -
רק חמש מדינות העידו לטובת ישראל (הונגריה, זמביה, ארה"ב, בריטניה ופיג'י).
ארבע מתוך חמש המדינות הללו ביקשו מבית המשפט להימנע מלתת חוות דעת ולא הציגו אף לא טיעון משפטי אחד לזכות הכיבוש הישראלי. ארבע המדינות הללו טענו כי חוות הדעת בהאג עשויה לפגוע במשא ומתן הישראלי-פלסטיני ועל כן יש להימנע מלספק אותה. מספר מדינות כמו ירדן, צ'ילה ועוד טענו מנגד כי חוות הדעת של בית הדין בהאג תספק מסגרת חוקית למשא ומתן.
(כל השמות, המילים והביטויים המודגשים בקו תחתון בעמוד זה, הינם לינקים למראי מקום רלוונטיים)
הטיעון המשפטי היחידי שהוצג לזכות ישראל
ארה"ב הייתה המדינה היחידה שהציגה טיעון משפטי (אחד) לטובת הכיבוש הישראלי.
לטענת ארה"ב, הכיבוש חוקי כיוון שאין חוק בינלאומי שקובע את משך הכיבוש ואין חוק בינלאומי שקובע כי הכיבוש מתבטל ברגע שחוקי הכיבוש מופרים.
עם זאת, ארה"ב מסכימה כי ישראל מפירה את חוקי הכיבוש באופן יום יומי (ארה"ב מזכירה באופן ספציפי את הבנייה בהתנחלויות כדוגמה להפרה של החוק ההומניטרי הבינלאומי), אך כאמור, ארה"ב טוענת שזאת לא סיבה לקבוע שהכיבוש לא חוקי.
מדינות שונות כמו גיאנה, בליז, נורבגיה ועוד ענו לטיעון האמריקאי ואמרו שהטיעון האמריקאי מתיר למעשה לכל מדינה שחפצה בסיפוח של שטח, לכבוש את השטח ולא לספח אותו באופן רשמי וכך להפר את סעיף 2.4 של אמנת האו"ם ולזכות לחסינות בינלאומית.
בנוסף לכך, בבסיס המושג כיבוש, קיים עקרון הזמניות, הכוח הכובש לא יכול לעשות שינויים קבועים בשטח, כולל שינויים דמוגרפיים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים. היות וממשלות ישראל לדורותיהן פעלו באופן מכוון מתוך מטרה ליצור עובדות קבועות בשטח שמשנים את הסטטוס של השטח הכבוש, מוכיח כי הכיבוש הישראלי מפר את עקרון הזמניות ועל כן, הוא אינו חוקי.
טיעונים שעלו מטעם המדינות השונות שהשתתפו בדיון:
* הנציג ההולנדי אף הגדיל ואמר שההתנחלויות, לא רק שהן לא חוקיות, אלא, הן ממש מהוות פשע מלחמה על פי חוקת רומא.
* נציגת איחוד האמירויות דיברה על האחריות של מדינות העולם, בדגש על מדינות החברות במועצת הביטחון של האו"ם. לטענת איחוד האמירויות, על מדינות העולם לשתף פעולה בכדי לעצור ולמנוע מעשים לא חוקיים ולא למנוע ממדינות מלפעול כנגד פעילויות לא חוקיות (ביקורת סמויה כנגד ההתנהלות של ארה"ב במועצת הביטחון של האו"ם לטובת ישראל וכנגד החוק הבינלאומי).
* הנציגה הקובנית הייתה ישירה יותר והזכירה שארה"ב הטילה וטו 48 פעמים כדי למנוע החלטות נגד מדינת ישראל.
* נציג הליגה הערבית טען כי ההצעות הישראליות לשלום של ברק ואולמרט היו הצעות לא טובות שכללו סיפוח רציני של התנחלויות לא חוקיות בלב המדינה הפלסטינית שהייתה אמורה לקום.
נציג נוסף של הליגה הערבית טען כי החסינות שישראל זוכה לה מאפשרת לה לסרב ליוזמות שלום ולהצעות לסיום הסכסוך כמו היוזמה הסעודית משנת 2002, ההצעה הפלסטינית משנת 2008 וההצעה הפלסטינית משנת 2014.
* הנציג הקטארי סיכם זאת כך:
39 מדינות וארגונים טענו שהכיבוש מונע מהפלסטינים את הזכות הבסיסית להגדרה עצמית.
25 מדינות הגיעו למסקנה שקיים אפרטהייד בשטחים
41 טענו שהכיבוש אינו חוקי כיוון שהוא סותר את סעיף 2.4 של אמנת האו"ם
הטיעון הרשמי של ישראל
מדוע ישראל לא הציגה את הטיעון המשפטי שלה?
בכדי להבין את הטיעון המשפטי הישראלי, יש להבין את ההיסטוריה שהובילה אל הטיעון המשפטי הישראלי.
בשנת 1967, כאשר הכיבוש החל ויחד עם הכיבוש, החלה תנועת ההתנחלויות, היועץ המשפטי למשרד החוץ, תאודור מירון, הסביר במכתב פנימי שהוגדר בזמנו כסודי ביותר, כי ההתנחלויות סותרות את אמנת ז'נבה (ראו תמונה בתחתית העמוד).
שנה לאחר מכן, במכתב שהוגדר בזמנו כסודי ביותר ונשלח לשגריר ישראל בארה"ב יצחק רבין, הובא כבר התירוץ המשפטי הישראלי שמשמש את ישראל עד היום (המכתב פורסם רק בשנת 2016).
בהקדמה של המכתב לרבין, מוסבר לרבין כי ההתנהלות הישראלית בשטחים בכל הנוגע לבנייה בהתנחלויות, הריסות בתים, גירוש פלסטינים וכדומה, סותרת את אמנת ז'נבה. על כן, אסור להשתמש במונח "שטח כבוש". בהמשך המכתב מובא לראשונה הטיעון המשפטי הישראלי, השטח מוגדר כ Sui generis , שטח בעל מעמד מיוחד.
ישראל כבשה את השטח מירדן, וכיוון שהשטח לא היה של ירדן באופן חוקי אז למעשה, "הגונב מגנב פטור" - השטח לא כבוש ולכן כל חוקי התנהלות הכיבוש לא חלים על ישראל ואין כל הגבלה או אחריות של הצבא הישראלי כלפי האוכלוסייה הכבושה.
לכן, מאז ועד היום, ישראל לא משתמשת במושג "שטח כבוש" אלא מכנה את הכיבוש במושגים כמו "שטחים שנויים במחלוקת" או "שטח בתפיסה לוחמתית".
כנראה כותבי אותו מכתב לרבין בשנת 68 הבינו כי ההסבר שלהם אינו מחזיק מים ולכן הם מייעצים לו בסוף המכתב, לא להעלות את הטיעון הזה מול מקביליו בחו"ל. בדיון בהאג, נציג האיחוד האפריקאי התייחס לטיעון הישראלי והציג אותו כתאוריה חסרת כל בסיס.
על דרך האנלוגיה:
כיבוש שטח שיש בו אנשים משול להשתלטות על בית שיש בו ילד. ברגע שהשתלטת על הבית, אתה גם אחראי על הילד שנמצא בו. במצב כזה יש עליך הגבלות, אסור לך לפגוע בילד (זהו החוק ההומניטרי הבינלאומי המפורט באמנת ז'נבה הרביעית). הטענה של ישראל היא שהבית שהיא השתלטה עליו לא רשום בטאבו (לא באמת היה שייך לירדן), וכיוון שהבית לא רשום בטאבו, היא לא מחויבת להגבלות שיש על מי שמשתלט על בית שיש בו ילד.
יש לציין כי מועצת הביטחון של האו"ם העבירה לאורך השנים, לפחות חמש החלטות שונות בנוגע למפעל ההתנחלויות (446, 452, 465, 471 החלטה 2334) כמו גם החלטה 478 נגד סיפוח מזרח ירושלים. בהחלטות אלה הובהר לישראל כי כל ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים אינן חוקיות והיא נדרשת להפסיק לאלתר.
למעשה, בית המשפט היחידי בעולם שמקבל את הטיעון הישראלי הוא בג"ץ, שרואה באידיאולוגיה ימנית-משיחית כנעלה יותר מהחוק הבינלאומי.
לאורך השנים, בשמאל הביעו כעס על בג"ץ כגוף שנתן הכשר משפטי למפעל ההתנחלויות.
מאז 1967 ועד היום, בג"ץ אישר את מפעל ההתנחלויות ואישר להרוס מבנים ויישובים של פלסטינים בגדה המערבית כמו למשל, האישור להריסת היישוב הפלסטיני חאן אל אחמר בסמוך למעלה אדומים.
בעולם התייחסו לשבוע דיונים כאירוע היסטורי בסכסוך הישראלי פלסטיני בעוד שבישראל השבוע הזה נעלם לגמרי מהתקשורת הישראלית. כל משתתפי הדיון התנהלו בצורה מכבדת וחלקם אף בכו על הפודיום מגודל המעמד. בניגוד לכך, חסרונה של ישראל מהדיון ובחירתה להחרים את הדיון בהאג, נתפס כזלזול בבית המשפט. הדיון בהאג היה מרתק ועשויות להיות לו השלכות גדולות על ישראל בהקשר של הסכסוך הישראלי - פלסטיני. ייתכן מאוד שבעוד כחצי שנה, בקיץ 2024, כאשר תוגש חוות הדעת של בית המשפט בהאג, נתעורר לגלות שהכיבוש אינו חוקי והשהות הישראלית בשטחים (האזרחית והצבאית) אינה לגיטימית.
חשוב לציין שחוות הדעת של בית המשפט בהאג אינה מחייבת. עם זאת, עשויה להיות לחוות הדעת השפעה גדולה על האופן שבו יתקבלו החלטות באו"ם, במועצת הביטחון ובארגונים בינלאומיים שונים כגון האיחוד האירופי ועוד.
ניתן לצפות במבחר קטעים מתוך הדיון ההיסטורי בלינק הבא:
https://www.youtube.com/playlist?list=PL6V7TP54BypsZAV4YYYAl6Y5c_Y9385Ht
