אתנומוזיקולוגיה הוא ענף במוזיקולוגיה העוסק בחקר המוזיקה האתנית (אתנוס - עם ביוונית). ענף זה עסק תחילה במוזיקה שאינה שייכת למוזיקה הקלאסית בתרבות המערב אלא במסורות מוזיקליות עממיות ופולקלור שנמסרו בעל פה.
האתנומוזיקולוגיה החלה במקביל עם התפתחותם של האמצעים הטכנולוגיים אשר איפשרו לבצע הקלטות קול באמצעות מכשירי הקלטה ניידים כמו הפונוגרף והגרמופון.
חלק חשוב במחקר האתנומוזיקולוגי מתבצע בעבודת שדה, איסוף של חומרים מוזיקליים ומידע נוסף מן השטח בעיקר על ידי הקלטות שדה, שיחזור, נגינה, פיענוח ויצירת תעתיק לתווים (Transcription).
בלה ברטוק היה אחד המלחינים הראשונים והחשובים ביותר שתיעדו את מוזיקת העמים השונים ואף החדירו אותם לתוך הרפרטואר הקלאסי.
ונעלם עם התפשטות הציוויליזציה המודרנית.
זולטן קודאי
בלה ברטוק
ברטוק רצה לתעד ולשמר, אבל גם להביא לערים ולאולמות הקונצרטים את המוזיקה העממית ולהציג אותה כבעלת ערך. וכך, בנוסף על העבודה המחקרית, המוזיקה העממית החלה גם לחדור ליצירותיו.
ברטוק הציע שלוש דרכים כדי להחדיר את מוזיקת העם אל תוך אולמות הקונצרטים והמוזיקה המודרנית.
"ויש דרך שנייה: המלחין אינו עושה שימוש במנגינת עם מקורית, אלא ממציא בעצמו
חיקוי של מנגינה כזאת".
"דרך שלישית היא ללא מנגינה מקורית או חיקוי, כשהמוזיקה של המלחין כבר חדורה
באווירה של מוזיקת העם, עד שהמאפיינים ממוזיקת העם נעשו חלק משפת האם שלו...".