top of page

ארנולד שנברג - הפליט מורשה

"ניצול מוורשה" היא יצירה לתזמורת, מקהלת גבריםמאת המלחין הגרמני ארנולד שנברג.
היצירה נכתבה בין ה-11 ל-23 באוגוסט 1947, על פי עדות ששמע המלחין מפי ידיד שהיה בוורשה בזמן מלחמת העולם השנייה.
שנברג הגדיר את היצירה כקנטטה אם כי יש לה אופי המזכיר אורטוריה (הקריין כאורטור).
אורך היצירה קצת יותר מ-6 דקות ויש בה שימוש בטכניקת הדודֶקַפוניה שהמציא שנברג.

אינני יכול לזכור הכל. נראה שלא הייתי בהכרה רוב הזמן.

אני זוכר רק את רוממות הרגע שבו הם כולם, כמו התארגנו מראש, פתחו בשירת התפילה העתיקה שזנחו במשך שנים רבות כל-כך – המצווה הנשכחת!

אינני זוכר דבר, כיצד ירדתי וחייתי בביבים של ורשה זמן רב כל-כך.
היום התחיל כרגיל: תרועת השכמה בעוד חושך. "החוצה!"
אם ישנת ואם טרדו דאגות את שנתך כל הלילה.
הופרדת מילדיך, מאשתך, מהוריך. אינך יודע מה קרה להם…
כיצד אפשר היה לישון?

שוב החצוצרות – "החוצה! הסמל ירתח מזעם!" הם יוצאים; אחדים באיטיות גדולה, הזקנים, החולים; אחדים ממהרים בעצבנות. הם פוחדים מהסמל. הם ממהרים ככל יכולתם.
לשווא! המולה רבה מדי, מהומה רבה מדי! לא מספיק מהר
הפֶלְדְפֵבֶּל (הסמל) צועק:

Achtung! Stilljestanden! Na wird's mal! Oder soll ich mit dem Jewehrkolben nachhelfen? Na jut; wenn ihrs durchaus haben wollt!

(הקשב! עמוד דום! מוכנים לזה? או שאתם צריכים שמכה מקת הרובה שלי תעזור לכם? נו טוב, אתם ממש רוצים את זה!)

הסמל והכפופים לו מכים (את כולם): צעיר או זקן, חזק או חולה, דומֵם, אשם או חף מפשע…

 קול הגניחות והאנחות שלהם כאב מנשוא.

שמעתי אותן למרות שהוכיתי קשות עד שלא יכולתי עוד ונפלתי ארצה.
כל אחד מאיתנו שנפל, שלא הצליח לקום, הוכה בראשו…

 נראה שאיבדתי את ההכרה.
הדבר הבא ששמעתי היה אחד החיילים אומר: "כל אלה מתים".

מכיוון שכך, הורה הסמל: לחסל אותנו.

שכבתי שם, בהכרה חלקית. השתררה דממה – אימה וכאב.
ואז שמעתי את הסמל צועק   "Abzählen!" (להתפקד) 

הם התחילו לאט ובאי-סדר: אחד, שניים, שלושה, ארבעה
“Achtung”  (הקשב) שוב, הסמל צעק,

 “Rascher! Nochmals von vorn anfange! In einer Minute will ich wissen, wieviele ich zur Gaskammer abliefere! Abzählen!"

(מהר יותר! עוד פעם, מהתחלה! בתוך דקה אחת אני רוצה לדעת כמה אני שולח לתא הגזים! להתפקד!)

הם התחילו שוב, לאט בהתחלה: אחד-שניים-שלושה-ארבעה, ובמהירות גוברת,  כל כך מהר עד שנשמעו כמו דהרת בהלה של סוסי פרא ופתאום, בתוך כל זה, הם התחילו לשיר "שמע ישראל":
שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ

האזינו ליצירה "הפליט מורשה" וקראו את הטקסט
A Survivor from Warsaw - Schoenberg
00:00 / 00:00
bottom of page